החלטה בתיק בש"א 1688/06

בפני בקשת הנתבע לצוות על התובע ליתן ערובה להוצאותיו, בקשה לפי ס' 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984.

התובע הגיש נגד הנתבע תביעה לתשלום סך 750,000 ש"ח, בגין פעולות משפטיות שביצע הנתבע, לפי הנטען, בשמו של התובע, ללא ידיעתו וללא הסכמתו, ועל יסוד ייפוי כוח כללי ה"חשוד כמזויף", לטובת אבי התובע, יצחק סלמן, ולטובת הנתבע. על בסיס ייפוי כוח זה הועברו זכויות במקרקעין שבבעלותו במגרש במלחה, לאחיו, שלומי סלמן, ואף הוגשה תביעה משפטית, בשמו ובשם אחיו, נגד מינהל מקרקעי ישראל. אף שהתביעה הסתיימה זה מכבר בתשלום פיצויים בסך כ-700,000 ש"ח, סכום זה לא הועבר אליו מעולם, ואף לא דווח לו על פסק הדין.

בנוסף לתביעתו הכספית עתר התובע למתן צו המורה לנתבע להמציא לו כל מסמך המצוי ברשותו הקשור לתובע, לרבות מסמכים המתייחסים לתביעה שניהל בשמו.

צויין בכתב התביעה כי סוגיית העברת הזכויות במקרקעין מהתובע לאחיו נדונה בתובענה נפרדת שהוגשה ע"י התובע לבית המשפט לענייני משפחה בתל-אביב.

בכתב הגנתו טען הנתבע כי המקרקעין נשוא הדיון הינם בבעלותו הבלעדית של אבי התובע, יצחק סלמן, ואלה אך נרשמו באופן פורמלי על שם שני בניו, כנגד החתמתם על ייפוי כוח המאפשר לו לנהוג במקרקעין כראות עיניו. כל הפעולות שביצע הנתבע בגין המקרקעין, לרבות הגשת התביעה לבית המשפט, בוצעו בשמו של האב ועל פי הרשאתו.

הנתבע עותר, כאמור, לחיוב התובע בהפקדת ערובה להוצאותיו. את בקשתו הוא מבסס על שני טעמים: האחד, סיכוייה הקלושים של התביעה, אשר הוגשה לבית משפט זה בחוסר סמכות עניינית, ועל אף קיומו של הליך מקביל בבית המשפט לענייני משפחה, והשני, היותו של התובע תושב חוץ, עובדה שתקשה עליו לגבות את הוצאותיו, אם יפסקו.

התובע חולק על טענותיו של הנתבע בכל המתייחס לסיכויי התביעה. עוד הוא טוען כי אף שהוא מתגורר בטורונטו, בכתובת הידועה לנתבע, יש בבעלותו נכסים בישראל מהם ניתן להיפרע. לעניין זה הוא מצביע על זכויותיו במחצית המגרש במלחה, ששוויו, לפי הנטען, למעלה ממיליון דולר, וכן על חלקו בשותפות "בני סלמן", אשר גם מרווחיה (שלא פורטו), ניתן להיפרע.

ההלכה היא כי בית המשפט יטיל ערובה להוצאות רק לעיתים נדירות ובנסיבות יוצאות דופן. זכות הפניה לערכאות הוכרה כזכות חוקתית וזכותו של בעל דין להתדיין, כך נקבע, מוגנת, גם מקום שאין ידו משגת לשלם הוצאות אם תידחה תביעתו (ראה רע"א 2808/00 שופרסל בע"מ נ' ניב ואח', פ"ד נד(2) ע' 845). מקובל עם זאת, כי בית המשפט ישתמש בסמכותו האמורה כאשר התובע מתגורר מחוץ לתחום השיפוט, ואין בידו להצביע על נכסים הנמצאים בארץ, באופן שיקשה על הנתבע לגבות את הוצאותיו, אם יפסקו. היות התובע תושב חוץ אינו הטעם היחיד להטלת חיוב בהפקדת ערובה להוצאות, ולבית המשפט שיקול דעת רחב להטילו בנסיבות המצדיקות זאת. במסגרת שיקוליו, עליו לאזן בין הצורך להבטיח את הוצאותיו של בעל דין "הנגרר" להליך לבין מניעת מגבלות העלולות למנוע מימוש זכותו של בעל הדין שכנגד לפנות לערכאות (ור' רע"א 2146/04 מדינת ישראל נ' עיזבון המנוח באסל נעים איברהים, פ"ד נח(5) 865, וכן רע"א 8010/01 מימון נ' אלדן, פדאור 02(1)716).

בענייננו, בשלב זה של הדיון ונוכח הצורך בבירור עובדתי של טענות הצדדים, קשה להעריך את סיכויי התביעה. יחד עם זאת, העובדה שהתובע הוא תושב חוץ איננה שנויה במחלוקת. גם קיומם של נכסים בבעלותו בארץ איננו ברור כלל ועיקר. סוגיית בעלותו של התובע במגרש במלחה שנויה במחלוקת, ואילו טענתו לרווחים משותפות "בני סלמן" נטענה באופן סתמי ללא פירוט או תמיכה. בנסיבות אלה, הנני סבורה כי אכן יש לחייב את התובע בערובה להוצאות הנתבע. על מנת לאזן בין הצורך בהבטחת הוצאות הנתבע מחד, ובין זכות גישתו של התובע לערכאות מאידך, הנני מחייבת את התובע להמציא לבית המשפט את הערובות הבאות:

א.     הפקדת סך 40,000 ש"ח בקופת בית המשפט.

ב.      ערבות צד שלישי, של ערב תושב ישראל בעל הכנסה מוכחת או רכוש, להנחת דעתו של בית המשפט, ע"ס  60,000 ש"ח.

הערובות יומצאו לבית המשפט עד ליום  1.8.06.

מזכירות בית המשפט תעביר העתק החלטה זו לב"כ הצדדים.

ניתנה היום ג' בתמוז, תשס"ו (29 ביוני 2006) בהעדר הצדדים.

                                                                                __________________

ג. כנפי-שטייניץ, שופטת

רשמת בית המשפט המחוזי                  

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: